בשנת השירות בקיבוץ עין השופט נוצר החיבור הראשוני בין טיפול, חקלאות, קהילה ויצירה. הגינה החינוכית–אקולוגית הלכה והתרחבה, והפכה להיות הרבה מעבר לאדמה ולעבודה:
היא הפכה למקום של שיח, התבוננות, מרחב בטוח ותחושה של שייכות.
עם הזמן התגבשה הבנה עמוקה:כשאדם עובד עם האדמה, כשהוא נוגע, שותל, יוצר או מנקה – הוא פוגש חלקים בעצמו שלא תמיד מצליחים לבוא לידי ביטוי במילים.
מתוך ההקשבה הזו נולד הרעיון להקים מרחב טיפולי חינוכי דרך האדמה והקהילה.